• עקבו אחרינו:
התקשרו אלינולהצטרפות

מורשת

מורשת זאב ז'בוטינסקי

שרשרת האירועים,שהביאו להקמתה של הסתדרות העובדים הלאומית בארץ-ישראל, החלה בחנוכה תרפ"א (דצמבר 1920), בחיפה, עם הקמתה של ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל, שמטרותיה לשמש איגוד מקצועי המייצג עובדים מול מעסיקם ולהוות גוף המעסיק עובדים בעיקר במפעלי ההתיישבות העובדת. השליטה בהסתדרות הכללית נעשתה באמצעות סיעות פוליטיות שייצגו חברים. ואולם בהעדר חוקי עבודה ברורים היה תחום יחסי העבודה לשדה מאבק פרוע מצד המעסיקים והעובדים כאחד. ההסתדרות הכללית ביקשה לתבוע לעצמה מונופול על שוק העבודה בארץ ישראל ועשתה שימוש תדיר בשביתות ללא התראה מראש ובפגיעה מכוונת במעסיקים שביקשו לשכור עובדים שאינם מחבריה. 

הציונות הרוויזיוניסטית (הצה"ר) בראשות זאב ז'בוטינסקי (1880 – 1940), התנגדה למהלך זה שנתפס בעיניה כמעכב פיתוח כלכלי. ז'בוטינסקי ראה בהסתדרות הכללית גוף מונופוליסטי הפוגע בעבודה המאורגנת בארץ ישראל.

זאב ז'בוטינסקי 

זאב ז'בוטינסקי

זאב ז'בוטינסקי נולד ביום י"ב בחשוון תרמ"א (18 באוקטובר 1880) בעיר אודסה, אוקראינה שבקיסרות הרוסית. כבר משחר ילדותו נמשך אל תחומי הספרות והאמנות ואף פרסם שירים בעיתון מחתרתי בבית ספרו. בהמשך שימש ככתב החוץ של העיתון "אודסקי ליסטוק" בברן שבשווייץ. במהלך הנסיעה ברכבת לברן נחשף לחייהם הקשים של היהודים ב"תחום המושב", ובמהלך שהותו בברן התגבשה זהותו כציוני מובהק והשקפתו כי לעם היהודי נשקף אסון בגולה והצלתו היחידה היא עלייה לארץ ישראל. מספר שנים לאחר מכן, במהלך הקונגרס הציוני השישי (1903), בבאזל,  אף הצביע נגד הצעתו של ד"ר זאב בנימין (תאודור) הרצל, חוזה מדינת היהודים", להקמת מדינה יהודית  באוגנדה  (אפריקה).

עם חזרתו לאודסה, ולאחר שהיה עד למספר תקריות אנטישמיות, החליט ז'בוטינסקי להצטרף לארגון הגנה יהודית שהוקם במטרה להגן על היהודים מפני פורעים אנטישמים. לאחר טבח קישינב, באפריל 1903, החליט להפוך לציוני פעיל והצטרף להסתדרות הציונית. במהלך השנים הבאות הקדיש את מירב זמנו לציונות, ייסד את הוצאת הספרים "קדימה", שהוציאה לאור עשרות כתבי יד ציוניים בשפה הרוסית ונדד ברחבי רוסיה בין קהילות ישראל תוך שהוא נואם בפניהן על השקפותיו הציוניות. בשנת 1906 החל את מאבקו למען השפה העברית ולהקמת אוניברסיטה עברית בארץ ישראל.

בשנת 1908 ביקר ז'בוטינסקי לראשונה בארץ ישראל. במהלך ביקורו התוודע למתיחות השוררת בין התושבים היהודים והערבים, כן התרשם עמוקות מהנוער היהודי הצומח בארץ - חופשי מאנטישמיות וממשקעי העבר הגלותי, שאפיינו כל כך את יהודי אירופה.

הימים ימי מלחמת העולם הראשונה (1914 – 1918) וז'בוטינסקי מותח ביקורת חריפה על אזלת ידה של ההסתדרות הציונית נוכח מדיניותה הניטראלית במלחמה. לדעתו, ניתן לקדם את הרעיון הציוני להקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל על-ידי הזדהות עם מעצמות "ההסכמה הלבבית" (בריטניה הגדולה, צרפת, הקיסרות הרוסית, איטליה; ובהמשך ארה"ב) נגד מעצמות "המרכז" (גרמניה הקיסרית, הקיסרות האוסטרו-הונגרית, הקיסרות העות'מאנית-התורכית ובולגריה). בעודו שוהה באלכסנדריה הוא מסייע בארגון ראשוני היהודים המגורשים מארץ-ישראל על ידי השלטון התורכי למצרים. שם הוא פוגש ביוסף טרומפלדור (1880 – 1920), שהיה בין המגורשים מארץ-ישראל בגחלל נתינותו הרוסית. טרומפלדור, קצין יהודי יחיד בצבא הצאר, שהצטיין במלחמת רוסיה – יפאן ושמו הלך לפניו כלוחם אמיץ, בעל כושר מנהיגות ויהודי גאה. יחד עמו הם הקימו בסיוע השלטונות הבריטיים במצרים את "גדוד נהגי הפרדות הציוני", שהופקד על הובלת אספקה ואמצעי לחימה לכוחות הלוחמים הבריטיים בחזית גליפולי (תורכיה). ז'בוטינסקי טען, כי אין בכך די וכי יש להקים כוח עברי לוחם. עם הקמת "הגדוד העברי ה-38 של קלעי המלך" הצטרף אליו כלוחם וכקצין בדרגת לוטננט (סגן). בהמשך הוקמו עוד שני גדודים: 39 ו-40. עם סיום "המלחמה הגדולה" (מלחמת העולם הראשונה), פירוק הגדודים ושחרור החיילים, הוקם על מה שנותר הגדוד העברי "הראשון ליהודה" שסמלו מנורה, לימים סמל בית"ר וגם סמל מדינת ישראל. 

ז'בוטינסקי טען כי יש להקים ארגון צבאי יהודי גלוי, שיבטל את תלות היישוב היהודי בצורך של הגנתו על-ידי כוחות צבא בריטיים. בדיוני הוועד הזמני על הגנת הישובים בגליל העליון, טען כי הגנה אמיתית על ישובי הצפון אינה אפשרית בתנאים הנוכחיים. עם נפילת תל חי באירועי הדמים של אדר תר"ף (מרס 1920), הביע ז'בוטינסקי זעזוע עמוק מאזלת ידו של הוועד הזמני, אשר לטענתו, הפקיר קומץ צעירים וצעירות אל מול אלפי ערבים מזוינים היטב. בהמשך הקים ז'בוטינסקי,במאורעות ניסן תר"ף (אפריל 1920), בירושלים, יחד עם פנחס רוטנברג, את יחידת ההגנה הראשונה בארץ אליה גויסו יוצאי הגדודים, חיילים משוחררים ומתנדבים. היה זה הגרעין לארגון ה"הגנה" עליו הוכרז בוועידת כנרת של אחדות העבודה" (יוני 1920) ואומץ על-ידי ועידת ההסתדרות הכללית של העובדים העבריים בארץ-ישראל עם הקמתה בחנוכה תרפ"א (דצמבר 1920).

באותה תקופה נתגבשה עמדתו בשאלה הערבית בארץ ישראל. בנאומו בוועד הפועל הציוני בפראג (יולי1921), טבע את המושג "קיר הברזל", שמשמעו סתימת כל פרצה שתשלה את הערבים כי ניתן להרוס את המפעל הציוני. ז'בוטינסקי היה משוכנע כי הזכות המוסרית על ארץ ישראל היא בידי היהודים, ויחד עם זאת לא ביקש לגרש את הערבים מהארץ אלא להעניק להם אוטונומיה תרבותית ולאומית, ואף זכויות מלאות, כמיעוט תחת שלטון יהודי.

בינואר 1923, לאור חילוקי דעות בהנהלה הציונית, התפטר ז'בוטינסקי מתפקידיו וייסד את תנועת הנוער בית"ר ע"ש גיבור תל-חי יוסף תרומפלדור (דצמבר 1923), מפלגת "הציונים הרוויזיוניסטים" - הצה"ר (1925) כמפלגת אופוזיציה בהסתדרות הציונית שהשקפתה: הפיכת ארץ ישראל השלמה (כולל עבר הירדן המזרחי) לקהילה יהודית בחסותו של רוב יהודי מובטח. הגוף החדש נקרא "ברית הצה"ר" והוכרז כחלק בלתי נפרד מההסתדרות הציונית. 

בוועידה העולמית החמישית של הצה"ר מתח ז'בוטינסקי ביקורת נוקבת על המדיניות האנטי ציונית של ממשלת המנדט. ז'בוטינסקי ביקש להתנתק מההסתדרות ולהקים גוף ציוני עצמאי חדש. אחת הסיבות לכך הייתה הקמת הסוכנות היהודית המורחבת (1929) וההענקת שליטה של 50% ליהודים ולגופים יהודיים לא-ציונים. וכן  ההתכחשות לזכותנו ההיסטורית על ארץ ישראל משני עברי נהר הירדן וההתעלמות מהמטרה הסופית של התנועה הציונית על הקמת מדינה יהודית בארץ-ישראל. חילוקי הדעות שנוצרו בעקבות הצעתו זו הביאו בשנת 1931, לפרישת הצה"ר מההסתדרות הציונית על מנת לפעול באופן עצמאי להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל. ז'בוטינסקי נטל על עצמו את ניהול התנועה. 

בשנת 1933, בעקבות רצח ד"ר חיים ארלוזורוב, ראש המחלקה המדינית של ההסתדרות הציונית, על שפת ימה של תל-אביב, הקימה ההסתדרות הכללית ועדת חקירה משל עצמה בפרשה. מטרת הוועדה למצוא הוכחות למטרה שסימנה לעצמה, כי ארלוזורוב נרצח בידי חברי "ברית הבריונים" ובית"ר. החקירה לוותה בבידוי ראיות, בעלילה וברקיחת שקרים. היא הביאה למעצרם של שלושה מחברי בית"ר ו"ברית הבריונים": ד"ר אב"א אחימאיר, אברהם סטבסקי וצבי רוזנבלט. לאחר כשנה של מאבק עיקש שניהל ז'בוטינסקי להוכחת חפותם של השלושה וכנגד טיפול רשלני בפרשה מצד שלטונות המנדט זוכו השלושה. 

  על רקע האווירה הדחוסה ביישוב העברי, תקריות דמים, סכסוכי עבודה, אלימות יזומה מתגברת של חוגים בתנועת העבודה ("השמאל") נגד חברי בית"ר והתנועה הרוויזיוניסטית, הוכשרו התנאים להקמת הסתדרות עובדים לאומית. עוד קודם לכן, ב-4 בנובמבר 1932, פרסם ראש בית"ר את המאמר "כן, לשבור!" ("היינט", ורשה) בו קרא לשבור את המונופול של ההסתדרות העובדים הכללית ולהקים הסתדרות עובדים נוספת – לאומית. היות שלסולידאריות לאומית עדיפות על פני סולידאריות מעמדית. 

בשנת 1934 הוקמה ההסתדרות הלאומית.

השנים הראשונות

ההסתדרות הלאומית קמה במטרה להגן על זכויות העובדים בארץ ישראל וכאלטרנטיבה להסתדרות הכללית. בשנת 1937 נחתם הסכם בין ההסתדרות הלאומית לבין ההסתדרות הכללית על הקמת לשכה משותפת לחלוקת עבודה. החלוקה נקבעה על בסיס מכסות והוחלט כי ההסתדרות הלאומית תקבל 11% מכל העבודות. מאוחר יותר הצטרפו ללשכה גם ארגוני העובדים האחרים: "פועלי אגודת ישראל" ו - "הפועל המזרחי". הקמת הלשכה המשותפת שחררה את משק העבודה מהתחרות בין ההסתדרויות; מעתה התנהל בכל מקום עבודה משא ומתן בין המעסיק לבין ועד העובדים בחסות ההסתדרות.

ההסתדרות הלאומית כיום

ההסתדרות הלאומית כיום הינה ארגון העובדים השני בגודלו בישראל, וחברים בו עשרות אלפי עובדים. במהלך השנים הקימה ההסתדרות הלאומית מוסדות שונים ביניהם: קופת חולים לאומית, קרנות ביטוח ופנסיה, תנועת הנוער הלאומי בית"ר, רשת מעונות יום, בתי ספר מקצועיים ועוד. האיגוד המקצועי בהסתדרות הלאומית הוא הגוף האמון על ההגנה על זכויות העובדים ושיפור תנאי העסקתם באמצעות ניהול משא ומתן מול המעסיק לחתימה על הסכם קיבוצי. חברי ההסתדרות הלאומית נהנים משירותי ייעוץ פנסיוני, ייעוץ וליווי משפטי, סיוע בייצוג בבית הדין לעבודה ומול מוסדות הביטוח הלאומי, סדנאות והכשרות לקידום במקום העבודה, ביטוח בריאות מוזל והנחות בבתי עסק ושירותים רבים ברחבי הארץ. 

ההסתדרות הלאומית - ערכים מרכזיים

עבודה

ההסתדרות הלאומית פועלת על מנת להגן על זכויות העובדים ולקדם את מעמדם. האגף לאיגוד מקצועי הוא הגוף האמון על שמירה על שכר העובדים וזכויותיהם הסוציאליות, הגנה בפני פיטורים וניהול משא ומתן מול מעסיקים לחתימה על הסכמים קיבוציים. הסתדרות הלאומית שוללת את השימוש בשביתה כנשק, ומעדיפה בוררות והידברות ככלים ליישוב מחלוקות. 

חברה

על פי משנתו החברתית של ז'בוטינסקי, חובתה של המדינה לספק לכל אזרח את "חמשת הממים" שהם: מזון, מרפא, מלבוש, מעון ומורה. ההסתדרות הלאומית מפעילה פורום חברתי הנאבק להבטחת עתידם הכלכלי של עשרות אלפי העמיתים בקרנות הפנסיה הוותיקות. 

קידום מעמד האישה

ההסתדרות הלאומית מנהלת מאבק מתמיד לקידום מעמד האישה תוך הפעלת מרכז גאות המתמקד במניעת הטרדות מיניות במקומות עבודה. הועדה לקידום מעמד האישה בהסתדרות הלאומית פועלת באמצעות הובלת הליכי חקיקה לקידום מעמד נשים במקומות עבודה, השוואת תנאי שכר ואיסור אפליה על רקע מגדרי. ז'בוטינסקי עצמו התבטא בנושא לא אחת וטען כי יש לקיים שוויון הזדמנויות מוחלט בין נשים וגברים בחיי הבית ובחיים הציבוריים. 

אהבת ארץ ישראל

לאחר שהיה עד למספר תקריות אנטישמיות באירופה, גיבש ז'בוטינסקי את השקפתו כי עתידו של העם היהודי הוא בארץ ישראל הנשלטת על ידי רוב יהודי. ההסתדרות הלאומית רואה באהבת ארץ ישראל ערך יסוד ופועלת להעלאת יהודי התפוצות כדי להבטיח את זכותו של העם היהודי על כל שטחי ארץ ישראל.  

הספר של ההסתדרות הלאומית - חזרה לשורשים

תקציר
בעשור האחרון עלתה שוב ההסתדרות הלאומית על הדרך שהתוו מקימיה לפני יותר משמונה עשורים. הספר ההסתדרות הלאומית: חזרה לשורשים מגולל את סיפורה של הסתדרות העובדים הלאומית מיום הקמתה בירושלים, בכ"ד בניסן תרצ"ד (9 באפריל 1934). זהו סיפורו של ארגון המיישם על כל צעד ושעל את מורשתו הלאומית והחברתית של זאב ז'בוטינסקי – אדם שראה בגאולת עמנו מבוא לתיקונו של עולם. עיקר הספר, ובכך גם ייחודו, נעוץ בהצגת פועלו של הארגון ובניתוח האותנטי של האירועים המשמעותיים בהיסטוריה שלו – אירועים שתרמו לנסיקת מעמדה של ההסתדרות הלאומית בתחום יחסי העבודה בישראל.

ההסתדרות הלאומית: חזרה לשורשים הוא סיפורו של ארגון המחדש ימיו כקדם, ומיישם את מורשתו החברתית של אביו הרוחני: זאב ז'בוטינסקי. ספר שכל כולו הערכה לעובדים המסורים שלנו, שיחד מחדשים את ימיה של ההסתדרות הלאומית כקדמם.

להורדת הספר - לחץ כאן